האם איסור הכנסת חולה פסוריאזיס לבריכה הינה הפליה? – ת.א 11009-11-13 (שלום קריות)

פלונית הייתה חברה במועדון ספורט במשך שנים. בחלוף הזמן החלו להופיע על גופה נגעים כתוצאה ממחלת הפסוריאזיס בה לקתה. בעקבות כך, הודיעו עובדי המועדון לפלונית, כי נאסר עליה להיכנס לבריכות שבשטח המועדון וזאת גם לאחר שהמציאה אישורים, כי המחלה אינה מדבקת. פלונית הגישה תביעה לבית המשפט על הפלייתה ועל הוצאת לשון הרע בשל השפלתה בעיני הרבים.

מועדון הספורט טען שהאיסור להיכנס לבריכה נבע משיקולים תברואתיים מכוח תקנות רישוי עסקים ולאחר שחברים אחרים במועדון פנו אליהם בעניין.

בית המשפט קבע, כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים שמחלת הפסוריאזיס הינה מחלת עור שאינה מדבקת. עם זאת, טענת המועדון הינה, כי חברים אחרים עשויים לחשוב שמדובר במחלה מדבקת ובשל כך להימנע מלהיכנס לבריכה.

בית המשפט קובע, כי על פי דין יש לאסור כניסה לבריכה במקרה של מחלת עור מדבקת או פצעים מדממים. בית המשפט עומד על כך שכל האישורים הרפואיים שהוצגו מעידים על כך שמחלת הפסוריאזיס אינה מדבקת וגם אינה גורמת לפצעים מדממים. פלונית העידה שפצעיה מעולם לא דיממו והמועדון לא הצליח להוכיח אחרת. למעלה מכך, בהצהרה שעליה התבקשה פלונית לחתום על פי דרישת המועדון נרשם, כי היא מתחייבת לא להיכנס לבריכה כאשר הפצעים על גופה גלויים ולא דווקא מדממים. משכך, בית המשפט קובע, כי הפצעים על העור לא היו מדממים. נקבע, כי למעשה הסיבה לאיסור הכניסה לבריכה נבע מכך שהנגעים לא היו אסטטיים.

בית המשפט דוחה מכל וכל את הטענה של המועדון לפיה אסר את הכניסה של פלונית לבריכה כיוון שמספר מנויים אחרים ביקשו זאת כיוון שנרתעו מהמראה. בית המשפט קובע, כי למעשה מדובר בהפליה בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים התשס"א – 2000 (להלן:"חוק איסור הפליה"). "חולי פסוריאזיס הם קבוצה, והפליה אדם בכניסה לבריכה על רקע מחלתו, מהווה הפליה על רקע השתייכות לקבוצה".

בית המשפט דן גם בשאלה האם חל בעניין חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אשר קובע, כי חל איסור על הפליה של אדם בשל מוגבלותו. נקבע, כי החוק מגדיר כאדם עם מגבלות מי שכתוצאה מהמחלה מוגבל באופן מהותי. משכך, החוק לא חל על מי שמחלתו אינה מגבילה את תפקודו באופן מהותי ואין להחיל אותו על חולה במחלת הפסוריאזיס. עם זאת בית המשפט מוסיף ,כי במקרה שכזה יש לקבוע שקיימת הפליה לפי חוק איסור הפליה, כדלקמן:

"משמעות הדבר הינה שאדם הסובל ממגבלה פיסית, נפשית או שכלית כלשהי, שאינה מגבילה את תפקודו באופן מהותי, אינו זוכה להגנה מפני הפליה בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח – 1998.

בנסיבות אלה, לטעמי, שומה על בית המשפט לקבוע כי הפליה על רקע השתייכות לקבוצה הסובלת מלקות פיסית או נפשית כלשהי, שאינה עולה כדי "מוגבלות" כמשמעה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, מהווה הפליה על פי חוק האיסור הפליה"

בית המשפט קובע, כי "אינו יכול להסכין עם פגיעה כה חמורה בכבודו של אדם, על רקע רתיעה ממראהו. אין להפלות אדם בכניסה לבריכה על בסיס מראה עורו, ואם קרה המקרה והופלה על רקע זה, לא ניתן להלום כי בית המשפט ישיב את פניו ריקם ולא יושיט לו סעד".

בסיכומו של דבר קובע בית המשפט, כי פלונית תפוצה בסך של 25,000 ₪ בגין ההפליה בכניסה למועדון ובסך נוסף של 10,000 ₪ בגין לשון הרע שעה שהמועדון הודיע לה על המגבלות בפני אנשים נוספים.