האם נפגע גוף זכאי לקבלת פיצויים גם אם הוא בפשיטת רגל? – פש"ר 21837-01-15 (מחוזי באר שבע)

 

פלוני מצוי בהליך של פשיטת רגל. בעקבות תאונת עבודה שעבר בה נגרמו לו נזקי גוף, הוגשה על ידו תביעה לבית המשפט ובסופו של יום הושג הסכם פשרה לפיו ישולם לפלוני סך של 100,000 ₪ בגין נזקיו. פלוני פנה לבית המשפט לפשיטת רגל וביקש, כי הכספים יגיעו ישירות לידיו ולא לידי קופת הכינוס ומשם לנושים. הכונס הרשמי התנגד לבקשה.

 

בית המשפט קובע, כי בהתאם לסעיף 21 לפקודת הנזיקין, הרי שבעוד שזכות תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לחייב מוקנית לנאמן הרי שבעילת תביעה שעניינה נזקי גוף, הזכות מוקנית לחייב ולא לנושים. זאת ועוד, בהלכה שנקבעה ב"הלכת ידידיה" נפסק, כי זכות התביעה כמו גם הכספים שמתקבלים בגינה על נזק גוף היא זכות אישית שלא עוברת לנאמן. נקבע שהכלל האמור חל על כל רכיבי הפיצויים לרבות כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסד השתכרות. בכך, דחה בית המשפט את טענת הנאמן לכך, שיש לערוך הפרדה בין סוגי הפיצויים להם זכאי פלוני במסגרת הפשרה. שכן לטענת הנאמן כספים ששולמו לפלוני במסגרת הפיצויים שעניינם בהפסדי הכנסה יש להעביר לקופת הנושים שכן אם פלוני היה מסוגל לעבוד ומרוויח שכר כבעבר הכסף אכן היה מועבר לקופת הנושים. בית המשפט כאמור, דוחה את הטענה.

 

עם זאת, בית המשפט מוסיף, כי "אלמלא היה החייב בתיק דנא נפגע בתאונה גם לא היה נפגע כושר ההשתכרות שלו וסביר להניח כי התשלום החודשי שהיה מושת עליו היה גבוה יותר. העובדה כי החייב קיבל פיצוי כספי על כך שנפגע כושר ההשתכרות שלו עשויה להצביע, לפחות בחלק מהמקרים על קיומו של שיקול נוסף, לעיתים בעל משקל משמעותי בין יתר השיקולים המשמשים לקביעת התשלום החודשי של החייב לטובת נושיו".

 

ובמילים אחרות, סכום הפיצויים בגין נזקי גוף שייך לפלוני בלבד. עם זאת, ככל שסכום זה כולל פיצוי גם בגין הפסדי שכר, ייתכן ויש מקום בנסיבות מתאימות להגדיל את סכום התשלום החודשי שנדרש פלוני לשלם לקופת הנושים.