תביעה בגין נזקי נזילת מים מדירה אחת לזו שמתחתיה – ת.א 3059-98 (שלום ת"א).

אלישבע התגוררה בדירה בקומה הרביעית. בקומה שמעליה התגורר אדם בשכירות. בשלב מסוים הבחינה אלישבע ברטיבות בדירתה שמקורה בדירה שמעליה. היא פנתה לדייר שעדכן את בעל הדירה. בעל הדירה תיקן את הנזילה שבדירתו ואולם בחלוף פרק זמן שוב הבחינה אלישבע ברטיבות בדירתה. גם הפעם תוקנה הבעיה על ידי בעל הנכס בדירה שמעליה כאשר הצנרת כולה הוחלפה ובעיה תוקנה.

אלישבע הגישה תביעה לבית המשפט בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות הנזילה, בין היתר, נזקים לארונות וכדומה. הנתבע טען, כי פעל באופן סביר ותיקן את הנזילות מיד לאחר שנודע לו על כך ומשכך, אין לו אחריות בגין האירוע.

בית המשפט דן במקרה ועושה שימוש בסעיף 38 לפקודת הנזיקין שעניינו העברת נטל הראיה. הסעיף קובע, כי "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של דבר או הממונה עליו או תופס הנכס שמתוכו נמלט הדבר על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

בית המשפט קובע, כי כל יסודות הסעיף מתקיימים בעניין. המים הינם דבר מסוכן שגרם לנזק ונמלט מהדירה שבבעלותו של הנתבע – הבעלים של הדירה שמעל דירתה של אלישבע. בנסיבות אלו קובע, בית המשפט, כי הנטל עובר אל הנתבע להוכיח כי לא התרשל.

לאחר מכן, ממשיך בית המשפט וקובע, כי הנתבע לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח שלא התרשל בנסיבות העניין. בית המשפט קובע, כי התיקון הראשון שנעשה לא נערך כראוי כאשר הנתבע לא פיקח על העבודה ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את הישנות הבעיה. מעבר לכך, גם לאחר הנזילה השנייה, לא פעל הנתבע לתיקון הצנרת באופן מהיר מספיק ובכך, נגרמו נזקים לדירה של אלישבע.

בסופו של יום קובע אם כן בית המשפט, כי הנתבע ישלם לאלישבע את מלוא הנזקים שנגרמו לדירתה בגין המים.

UA-57789653-1